<h1>סמ"ג עשין סימן י"א</h1>
<h2>דף טז:</h2>
המוכיח [את] חברו בין בדברים שבינו לבין עצמו בין בדברים שבינו לבין המקום צריך להוכיחו בינו לבין עצמו וידבר לו בנחת ובלשון רכה ויודיעו שאין אומר לו כי אם לטובתו ולהביאו לחיי העולם הבא (רמב"ם דעות פ"ו ה"ז), שבזה יתקבלו דבריו יותר וכמו שאמרו רבותינו (שבת ל"ד א') על שלשה דברים שצריך אדם לומר בתוך ביתו ערב שבת עם חשיכה עישרתם עירבתם הדליקו את הנר (עי' יראים סוף סי' רכ"ג), וצריך לממרינהו בניחותא כי היכי דליקבלו מיניה, ואם קבלו ממנו מוטב ואם לאו מוכיח עוד פעם שנייה ושלישית וכן כמה פעמים (ע"פ רמב"ם שם). ועד היכן היא התוכחה גרסינן בפרק יש בערכין רב אמר עד שיכנו החוטא ושמואל אמר עד שיקללנו ורבי יוחנן אומר עד שיעשה לו נזיפה, והלכה כרבי יוחנן לגבי כולהו כדאיתא בפרק קמא דביצה (ד' א'), ורבינו משה כתב (שם ע"ש בהגמ"י ובכס"מ) כרב ולא נתברר טעמו.
הוכח תוכיח את עמיתך (ויקרא י"ט י"ז). הרואה את חברו שחטא או שהלך בדרך לא טובה חייב להוכיחו שנאמר הוכח תוכיח את עמיתך (ע"פ לשון רמב"ם דעות פ"ו ה"ז וע"ש). ודרשו רבותינו (ב"מ) מריבוי תוכיח אפילו תלמיד לרב. ובמקום אחר (ערכין) מרבה מתוכיח אפילו מאה פעמים ואפילו לא קיבל. ועיקר הדברים מביא בבבא מציעא בפרק אלו מציאות (ל"א א') ובערכין בפרק יש בערכין (ט"ז ב'). ופירש הרב רבי אליעזר ממיץ (יראים סי' קצ"ה) הוכחה תלמיד לרב ב[ש]מקבלו ולחברו כשאינו מקבלו שקולים הם ויבואו שניהם.
